Dmaye
Daf 5b
משנה: 5b הַדְּמַאי מְעָֽרְבִין בּוֹ וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ מְבָֽרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוּם וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְאִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמֶן שֶהַגִּירְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו חַייָב בִּדְמַאי. וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.
Traduction
On peut, avec ces fruits douteux (54)(Shabat 25a) accomplir la cérémonie de l’eruv (mélange des distances), l’association symbolique des rues (pour pouvoir y transporter à son gré au jour du Shabat); l’on dit en les mangeant la bénédiction antérieure ou postérieure (55)Mishna, (Berakhot 7,1). Cependant, en principe, c'est une prévarication de consommer ces fruits douteux.; on peut, même en étant nu, en prélever les parts obligatoire (n’ayant pas de bénédictions à réciter); et ce, la veille du Shabat au crépuscule (ce qui est interdit d’ordinaire). Aussi, si l’on a prélevé la 2ème dîme avant la première, cela ne fait rien (en ce cas). L’huile dont le tisserand enduit ses doigts est passible de la dîme du Demai (à cause de son utilité); mais celle que le cardeur met dans la laine en est affranchie (parce qu’alors elle devient un instrument servant à faciliter le travail de cardage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הדמאי מערבין בו. עירובי תחומין וחצירו':
ומשתתפין בו. שיתופי מבואות ואע''ג דלא חזי ליה מגו דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני וחזי לי' כדתנן מאכילין את העניים דמאי השתא נמי חזי ליה:
מברכין עליו. ברכת המוציא ומזמנין עליו ואין כאן מצוה הבאה בעבירה משום דרוב ע''ה מעשרין הן:
ומפרישין אותו ערום. כשבא להפריש ממנו תרומת מעשר ומעשר שני יכול להפריש כשהוא ערום וטעמא כדאמר בגמ' משום שאינו טעון ברכה דאילו בעי ברכה לא היה יכול להפריש ערום דבעינן והיה מחנך קדוש וליכא וטעמא דלא טעון ברכה משום שרוב ע''ה מעשרין הן:
בין השמשות. של ערב שבת כדתנן ספק חשיכה מעשרין את הדמאי ואין מעשרין את הודאי:
ואם הקדים מעשר שני לראשין. שהפריש מעשר שני של דמאי קודם שהפריש מעשר ראשון כדי ליטול ממנו תרומת מעשר אין בכך כלום. משא''כ בודאי כדתנן (בפ''ה דמעשר שני) ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתוודות:
שמן שהגרדי. האורג סך באצבעותיו חייב בדמאי מפני שנבלע בגופו הוא וסיכה כשתיה:
ושהסורק. הצמר במסרק נותן על הצמר הוי כשמן לסוך בו את הכלים ופטור מן הדמאי:
הלכה: מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוּם שֶׁאֵין טָעוּן בְּרָכָה.
Traduction
Comme on ne prononce pas de bénédiction en faisant les prélèvements légaux sur ces fruits douteux (56)On dit une formule de bénédiction (énoncée ci-après), en prélevant les parts dues avec certitude., on peut prélever lesdites parts même en étant nu;
Pnei Moshe non traduit
גמ' שאינו טעון ברכה. כדפרישית במתני':
מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָדָא דְתַנֵּינָן סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁיכָה.
Traduction
et ce, la veille du Shabat au crépuscule, comme il a été enseigné ailleurs (57)Mishna, Shabat 2, dernier.: ''en cas de doute s’il fait déjà nuit ou non (le vendredi soir), on peut encore prélever la dîme sur les fruits soumis au doute''.
Pnei Moshe non traduit
מבין השמשות כהדא דתנינן וכו'. כדפרישית:
תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל מְחַלְלִין דְּמַאי בְּמֶרְחַץ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה. הָא וַדַּאי טָעוּן בְּרָכָה. רִבִּי מָנָא בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ אִם הָיוּ פֵירוֹת עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אִם הָיוּ מָעוֹת עַל חִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
Traduction
R. Halafta ben Shaoul a enseigné de même que l’on peut, au bain, racheter des fruits soumis au doute, parce qu’en ce cas l’on n’est pas tenu de réciter une bénédiction, cela prouve qu’en cas de certitude d’obligation, il y a lieu de réciter la bénédiction au moment de cette opération. Quelle bénédiction, demanda R. Mena en présence de R. Juda, faut-il réciter? Si ce sont des produits naturels, on dira la formule: ''Béni soit Dieu pour le précepte du rachat de la seconde dîme''; s’il s’agit d’argent, la formule sera: ''pour l’échange de la seconde dîme.''
Pnei Moshe non traduit
במרחץ. והוא ערום ולפי שאין טעון ברכה בחילול כמו שאין טעון בהפרשה:
כיצד הוא מברך. כשמחלל את הודאי וא''ל אם היו פירות ומחללן על הכסף מברך על פדיון מע''ש דגאולה כתיב ביה:
אם היו מעות וכגון שצריך הוא למעות מע''ש שלוו ובשעת הדחק מות' לחלל מעות כסף על נחושת ובלבד שיחזור ויחללן על הכסף להעלותו לירושלם וכשהוא מחלל נחשת על הכסף מברך על חילול מע''ש שהוא דרך חילול:
אִם הִקְדִּים מִשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵין בְּכָךְ כְּלוּם הָא בַּתְּחִילָּה לֹא. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר ווָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוּתָּר לְהַקְדִּים שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
Si l’on a prélevé la seconde dîme avant la première, cela ne fait rien en cas de fait accompli; mais en principe, on ne doit pas le faire (58)Il va sans dire que la différence est sensible pour le lévite, puisqu'après avoir prélevé une dîme, il ne reste que 90 %, qu'il faut rédimer une seconde fois.. R Aba fils de R. Hiya bar Wawa ou R. Wawa au nom de R. Yohanan disent: il est permis, même en principe, de prélever la seconde dîme avant la première (ou celle du lévite) s’il s’agit de produits pour lesquels il y a doute; au contraire, selon R. Jacob bar Aha bar Idi, au nom de R. Josué bar Levi, on ne doit pas le faire; et ce n’est admissible qu’en cas de fait accompli.
Pnei Moshe non traduit
אם הקדים וכו' בשעבר. דוקא הא בתחלה לא יקדים אף בשל דמאי. ר' בא וכו'. דפליגי בה אם לכתחילה מותר להקדים שני לראשון בדמאי:
מַהוּ לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אַייְתֵי לֵיהּ אָרִיסֵיהּ פֵּירֵי. אָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע שֵׁנִי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע רִאשׁוֹן וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא קָבַע שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמּוּתָּר לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן.
Traduction
Est-il permis de fixer un emplacement pour la 2ème dîme avant la première? On répond par l’exemple suivant: lorsque R. Yossé ben Shaoul eût apporté un panier de fruits, il dit d’aller fixer une place pour la seconde dîme; puis, se reprenant, il dit: fixez d’abord l’emplacement de la première dîme (cela prouverait qu’il n’est pas permis d’intervertir l’ordre des places). Mais n’y a-t-il pas à craindre, qu’à la suite du premier ordre donné, l’on ait choisi l’emplacement de la seconde dîme avant celui de la première? C’est qu’en cas de fait accompli cette interversion de places est permise (mais non en principe).
Pnei Moshe non traduit
מהו לקבוע שני במקום ראשון. לפי' שלהפריש השני קודם לראשון אסרו ומיבעיא ליה אם אינו מפרישו אלא שקובעו ואומר מע''ש של זה יהיה בצפונו של הכרי או בדרומו אם מותר הוא לקובעו מקודם או דילמא חיישינן שמא יקבענו במקום ראשון והיינו שיקבע גם להראשון שם שהרי הראשון הוא עישורו של הכרי והשני הוא חלק התשיעי ממנו ואם יקבע השני בתחלה אפשר שיקבע אח''כ הראשון ג''כ באותו הצד והמקום שקבעו להשני ונמצא כשמפריש העשרה להראשון יש בהן תשעה של השני שקבעו מקודם וזהו דמיבעיא ליה אם יכול לשנות ולעשות מעשר ראשון מאותו שקבעו בתחלה להשני ופשיט לי' מהאי עובדא דלקמיה:
אייתי לי' אריסי' פירי. משדהו וא''ל בתחילה צא וקבע מע''ש בכרי שיתוקן ג''כ זה שהביא לו ואח''כ אמרו לו צא וקבע ראשון והא יש חשש לומר שמא קבע לו השני במקום הראשון שיקבע עכשיו שהרי סתם א''ל צא וקבע ראשון ולא הזהירו שיקבע להראשון בצד אחר אלא הדא אמרה שמותר לקבוע שני במקום הראשון שאף שיקבע אח''כ גם להראשון במקום הזה לא איכפת לן מידי בהא ובלבד שיפריש הראשון בתחלה ואח''כ יפריש להשני:
Dmaye
Daf 6a
6a עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹטֵר הוּא אָדָם אֶת טִבְלוֹ בִּסְאָה אַחַת שֶׁל טֵבֵל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מֵבִיא סְאָה אַחַת שֶׁל טֵבֵל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ שֵׁנִי וּפוֹדֶה אוֹתָהּ וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר. נְחַת עוּלָּא לְתַמָּן וְאָֽמְרָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְחָֽבְרוּן עֲלוֹי. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת שֶׁל טֵבֵל. וְתַנִּי עֲלָהּ נוֹטֵל מִן הַשְׁנִייָה שְׁנֵי תְּאֵינִים וּשְׁנֵי עִישּׂוּרִין וְעִישּׂוּרִין שֶׁל עִישּׂוּר. וְיִטּוֹל שְׁתֵּי תְּאֵינִים וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן שֵׁנִי וְיִפְדֶּה וְיַחְזוֹר וְיַעֲשֵׂם תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא וְאֵין שֵׁנִי שֶׁבְּרִאשׁוֹנָה טָבוּל לְרִאשׁוֹן שֶׁבִּשְׁנִייָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה תַּמָּן כְּדֵי שֶׁהוּא טוֹבֵל לָרִאשׁוֹן וְלַשֵּׁנִי. בְּרַם הָכָא שֵׁנִי שֶׁנִּיתְקַן מַחְמַת רִאשׁוֹן אַתְּ חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.
Traduction
Selon Oulla bar Ismael au nom de R. Yohanan, on peut (en cas de doute), rédîmer une mesure (saa) de produits non soumis aux droits, en se reportant à une quantité semblable de produits non rédimés; et voici comment l’on opère: on prend une mesure de produits non rachetés (douteux) que l’on déclare destinés à servir de seconde dîme; on rachète cette mesure, dont on prélève ensuit l’oblation de la dîme pour une autre quantité (interversion permise en cas de doute). Lorsque Oulla se rendit en Babylonie et qu’il répéta cette règle au nom de R. Yohanan, ses compagnons se réunirent pour lui adresser des objections: ainsi, dit R. Sheshet, n’est-ce pas en contradiction avec cette Mishna (7, 8), où il est dit que si l’on a devant soi 2 paniers (douteux) de figues non affranchies et que l’on dise: ''les dîmes de l’un sont comprises dans l’autre'', le premier seul est déclaré libéré (59)Le 2e ne peut pas l'être à l'aide du 1er, - Lequel étant libéré ne peut plus servir à rédimer d'autres.. A ce sujet, l’on ajoute (dans la Tossefta): on prend en ce cas du second panier deux figues (soit une pour chaque panier à titre d’oblation de la dîme); puis deux autres pour les secondes dîmes et enfin le dixième de la dîme ou centième d’excédant non dû (puisqu’après l’enlèvement de ces dîmes, le total a diminué d’un p. 100). Or, si la règle précitée de R. Yohanan était applicable, il faudrait prendre 2 figues que l’on déclarerait servir de seconde dîme; on les rachèterait, on les remettrait dans l’ensemble, puis l’on procéderait à l’oblation de la dîme pour une autre quantité? En effet, dit R. Mena, la part de 2ème dîme pour le 1er saa n’est pas considérée comme inaffranchie dans la seconde quantité. Dans la Mishna précité, dit R. Hanania, lorsque l’on déclare vouloir prendre sur le second panier de figues les parts dues pour première dîme et seconde dîme du 1er panier, chaque prélèvement s’opère séparément (aussi, les opérations ont-elles lieu dans l’ordre précité; et si les 10 figues ont été prélevées indûment comme seconde dîme, elles ne peuvent plus servir de première dîme); au contraire, dans l’hypothèse émise par R. Yohanan, la seconde mesure de produits inaffranchis, déclarée devoir servir de seconde dîme, peut-elle recevoir cette destination pour la première partie? (aussi, après qu’elle a été rachetée, peut-elle reprendre son première caractère de profane).
Pnei Moshe non traduit
פוטר הוא אדם את טבלו. מן המעשרות בסאה אחת של טבל וכלומר במה שמתקן למע''ש יכול הוא לתקן גם להראשון או לתרו''מ כדמפרש ואזיל ולאו דוקא נקט סאה אלא הכל לפי מה שהוא אם סאה או אם יותר וחד מגווני נקט:
ועושה אותו שני. אם כך הוא השיעור של מע''ש ואם יותר יותר ופודה אותה הסאה והרי הוא טבל כמו שהיה וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר וה''ה שיכול לעשות אותה למעשר ראשון אחר הפדייה שהרי יכול לקבוע להשני אף קודם להראשון כדלעיל אלא אורחא דמילתא נקט שבתחלה קובעין ומפרישין להראשון ואח''כ להשני ותרומת מעשר הוא אח''כ שמפרישו מן הראשון והלכך נקט שיכול לעשות מן השני כשפודהו לתרומת מעשר:
למקום אחר. למעשר הראשון שהפריש או לאיזה ראשון במקום אחר:
וחברון עלוי. חיברו עליו רבנן דבבל והקשו על זה כדהתיב רב ששת:
והא מתניתא דלקמן (בפ''ז) פליגא דתנינן היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות של כלכלה זו יהיו קבועים בזו הראשונה מעושרת ומפריש מן השניה המעשרות של שתיהן של זו בזו ושל זו בזו ג''כ הראשונה מעושרת אבל לא השנייה לפי שמיד שאמר של זו בזו נתקנה הראשונה ואין מפרישין ממנה שהיא פטורה עלי השניה שהיא חייבת שאין מפרישין מן הפטור על החיוב והלכך צריך שיפריש המעשרות מן השניה על שתיהן:
ותני עלה. בתוספתא (פ''ח) ומפרש כיצד יעשה נוטל מן השניה שני תאנים והן לתרומה ושני עישורין שני מיני מעשרות ועל שתיהן:
ועישורו של עישור. והוא לתרומת מעשר:
ויטול. כלומר ואי ס''ד כדקאמרת דיכול לפדות השני ולעשות אותו תרומת מעשר קשיא דהכא נמי למה ליה כולי האי ויטול שתי תאנים ויעשה אותן שני ושתי תאנים לאו דוקא אלא כלומר לפי החשבון שמגיע להשני יטול ויעשה מע''ש ויפדם ויחזור ויעשם לתרומת מעשר ואמאי צריך להפריש כל כך מכלכלה אחת לשתיהן:
א''ר מנא ואין שני שבראשונה טבול לראשון שבשניה בתמיה. כלומר דשאני התם דהא לאחר שהפריש ממנה להשני שבשביל הראשונה אכתי טבול הוא לראשון שבשניה שהרי צריך להפריש מכלכלה השניה לראשון ולשני שבשביל הראשונה וכן לראשון ולשני שבשביל שנייה עצמה וא''כ אחר שהפריש השני בשביל הראשונה אינו יכול לעשותו לתרומת מעשר ואף לאחר פדייה שהרי צריך להפריש עוד להראשון בשביל השניה והלכך מפריש מהשניה לשתיהן וכסדר להראשון ושני בשביל הראשונה ואח''כ לראשון ושני בשביל השניה ואח''כ לתרומת מעשר מעישורן של המעשר ראשון:
א''ר חנניה וכו'. שינויא אחרינא דתמן יש כדי שהוא טובל לראשון ושני כלומר שהרי לא הופרש ממנה כלום ושתי הכלכלות של טבל הן וצריך להפריש ממנה מה שהוא טבול להראשון ולהשני ולתרומת מעשר בשביל שתיהן אבל הכא בהא דעולא בשם ר' יוחנן מיירי שכבר הפריש הראשון ועכשיו מפריש להשני והלכך השני שנתקן מחמת הראשון וכלומר שהופרש אחר שכבר ניתקן מחמת הראשון אתה חוזר ועושה אותו ראשון והיינו לתרומת מעשר שצריך להפרישו מן הראשון:
שֶׁמֶן שֶהַגִּירְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיו חַייָב בִּדְמַאי. וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מַה בֵּין זֶה לָזֶה. זֶה עַל גַּב גּוּפוֹ בָטֵל. וְזֶה עַל גַּב צֶמֶר הוּא בָטֵל.
Traduction
L’huile dont le tisserand se sert pour se frotter les doits est soumise à l’obligation du doute; mais celle que le cardeur met dans la laine en est affranchie. A quoi tient cette différence? C’est qu’au premier cas, l’huile disparaît sur son corps (il en jouit), tandis qu’au second cas, elle se perd dans la laine.
Pnei Moshe non traduit
זה על גב גופו בטל. כלומר שגופו נהנה ממנו שנבלע בגופו והלכך חייב בדמאי דסיכה כשתיה היא אבל זה שהסורק נותן בצמר על גב צמר הוא בטל ונבלע בו והוי כשמן לסוך בו את הכלים ופטור מן הדמאי:
הדרן עלך הקלין שבדמאי
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source